מפה

View מפת הגעה למוזיאון גוש קטיף בירושלים in a larger map

מצגת

יוני נתניהו

""Yonatan Netanyahu." videos videosu videolari klipleri.... Web. 13 May 2010. .

בחלק הראשון של השבוע, שהתחיל ביום ראשון, ה-27 ביוני, היה יוני עסוק במבצע מסוים שעדיין הוא חסוי. פעמיים טס לסיני וחזרה למרכז הארץ בקשר לאותו מבצע. נוסף על כך, בבוקרו של יום שני שהה יוני שעות אחדות עם חייליו בשדה-התעופה של לוד. מטוס "אייר- פראנס", שיצא מן הארץ ונחטף אחר עצירת-ביניים באתונה, המריא מלוב לאחר שהמתין שם שעות אחדות. לא היה ידוע אם החוטפים - שני גרמנים ושני ערבים מארגונו של וודיע חדד - מתכוונים להנחית בארץ את המטוס, שהיו בו עשרות נוסעים ישראליים, וחיילי היחידה התכוננו לאפשרות זו. אך המטוס לא טס לישראל אלא פנה דרומה, לאפריקה, ולבסוף נחת בשדה - התעופה של אנטבה באוגנדה.

מחבלים ערביים קיבלו את פניהם של ארבעת החוטפים. בני-הערובה הובלו לבניין הטרמינל הישן של שדה-התעופה, והוחזקו בו תחת משמר של מחבלים בסיוע של צבא אוגנדה. מאוחר יותר התברר, שנשיאה של אוגנדה, אידי אמין, תיאם מראש עם ארגון הטרור הערבי את עזרתו למעשה החטיפה. למחרת, תבעו המחבלים את שחרורם של למעלה מחמישים מחבלים, שרובם היו כלואים בארץ ומיעוטם בארצות אחרות. זמן פקיעת האולטימאטום נקבע ליום חמישי אחר-הצהריים. ישראל הוזהרה, שאם המחבלים שברשימה לא ישוחררו עד אותו מועד, יוצאו החטופים להורג.



מאוחר ביום שלישי ובמהלך יום רביעי נתקיימו בצה"ל דיונים אחדים בקשר לאפשרות של חילוץ החטופים. ליוני, שעדיין היה טרוד במבצעים אחרים של היחידה (סיירת מטכ"ל), דווח על דיונים אלה, שבינתיים לא הניבו פעולה מעשית. ביום רביעי בלילה, לעומת זה, נדמה היה, שהדיונים התחילו מקבלים אופי רציני יותר.



"בערב של יום רביעי," מספר אבי, קצין המודיעין של היחידה, שהיה עם יוני בסיני, "התחילו מגיעות [אלינו] ידיעות טלפוניות, שלפיהן ניתנה הנחיה להתחיל בתכנון [המבצע]. זה עדיין נראה כמו במקרים [אחרים] כאלה, כשאומרים דברים בלי שיתכוונו להם ברצינות, אבל במשך הלילה היו לא מעט טלפונים...בעיקר ממוקי, נציג הכוח בתל-אביב, שדיבר אז על האפשרות של צניחה בימת ויקטוריה. מוקי לחץ [עלינו לחזור], כי אמרו לו: מתי יוני יוכל לבוא? וביקשו ממוקי, להיכנס לתכנון...עם כל טלפון אמרת לעצמך: אולי בכל-זאת יש סיכוי שמשהו יתבצע. היה לחץ די גדול, והבנו, שלמחרת, מיד בבוקר, נצטרך לטוס חזרה."
לנ, לנ. "ימיו האחרונים של יוני - מבצע החילוץ באנטבה." אתר רשמי לזכרו של סא"ל יונתן (יוני) נתניהו - מבצע יונתן. לנ, לנ. Web. 13 May 2010. .





 

ספרות

מבצע אנטבה (או "מבצע כדור הרעם" כפי שנקרא במקור או "מבצע יונתן" כפי שהתכנה לאחר סיומו ולאחר מות מפקדו ולהבדלים בין השמות יש חשיבות) הפך למותג ולבסיס של תעשיית מוצרים שלמה. זהו המבצע הצבאי המתועד ביותר של ישראל, בעברית ובשפות אחרות נכתבו יותר ספרים מאשר על כל מבצע אחר של צה"ל. למעלה מעשרים כאלה (כעשרה מהם בעברית). הראשונים בהם הופיעו כמה שבועות בלבד אחרי המבצע עצמו. כתובים בידי עיתונאים כמו אורי דן (שחיבר ספר בעברית וסייע בספר באנגלית על הנושא והתגאה על כך שהצליח לדבר עם אידי אמין בטלפון זמן קצר לאחר המבצע). זאב שיף וישעיהו בן פורת ורבים אחרים. ונראה שכל אחד מהספרים פרסם גירסה של מישהו אחר מהמעורבים.

לפחות שלושה נוסעים שונים במטוס החטוף פרסמו ספרים ויומנים על חוויותיהם במהלכו. השטף האדיר של ספרים על כל הקשור במבצע לא הסתכם בספרים תיעודיים. בניגוד למרבית מבצעי צה"ל, להוציא מעטים מאוד, נכתבו עליו גם יצירות בדיוניות, רובן לילדים אבל גם למבוגרים.

הסופר שרגא גפני, שהתפרסם בכינוייו 'אבנר כרמלי' ו'און שריג' כמחבר סיפורי "הספורטאים הצעירים" ו"דנידין הרואה ואינו נראה", חיבר סדרה של לא פחות מארבעה ספרים בשם "ידידות ומאבק" שבה תיאר את הרפתקאותיהם של שני נערים המצטרפים למבצע החילוץ של צה"ל על מנת לחלץ ידידים שנכלאו במטוס. את הספרים האלה הוא פרסם תחת השם הבדוי "איתן דרור".

אוריאל אופק, סופר ילדים ידוע אחר, לא טמן את ידו בצלחת ופרסם ספר בשם "הפשיטה הגדולה שלי" (1978) שבו תיאר את הרפתקאותיו של ילד שעובר חוויות דומות אגב צילום סרט שאמור לתאר מבצע צבאי נועז ותוך כדי הצילומים מטוסו נחטף ל"נמל נומבטה" בארץ אפריקנית דמיונית בשם "בורנדה", שהייתה פעם ידידה גדולה ונלהבת של ישראל. שם הם נתקלים ברודן הבורנדי הענק "גנרל עזים", "שעבר אצלנו קורס צניחה וקיבל בטקס חגיגי כנפי צנחן מידי הרמטכ"ל שלנו" וניצל בפעולה צבאית נועזת. המבצע הופך בסוף הספר מיידית לסרט של הבמאי הידוע "גולני".

אוריאל אופק שינה את השמות ויצר סיפור בדיוני אבל לכל היה ברור לאיזה ארץ ולאיזה רודן ולאיזה מבצע צבאי הכוונה. בספרו, אם כי אינו יוצא דופן מבחינת איכותו הספרותית, יש התחלה של דיון מעניין על הקשר בין המציאות שעולה על הבדיון הסרט ההרואי שבו משתתף הילד.

הבדל מעניין בינו ובין הספרים של "איתן דרור" שבהם המחבלים מתוארים כמפלצות אדם נאציות. הרי בספר של אוריאל אופק יש נסיון לתהות על מניעיהם ובין הילד ואחד החוטפים נוצר סוג של קשר.

מאז פורסמו עוד כמה ספרי קריאה לילדים שעסקו במבצע אנטבה. ספר של מוטה גור שהיה הרמטכ"ל בזמן המבצע, "עזית באנטבה" שבו משתתפת הגיבורה הידועה שלו עזית הכלבה הצנחנית במבצע . והספר של גלילה רון פדר "מבצע אנטבה", ספר מספר 8 בסדרת "מנהרת הזמן" רבת הכותרים שלה, שבו נערים מראשית המאה העשרים ואחת חוזרים בזמן על מנת לחוות את החטיפה והמבצע ב"זמן אמיתי". 

המבצע הצבאי לשחרור בני הערובה - "מבצע כדור הרעם"

מבצע "כדור הרעם" ("אנטבה")

ב-27 ביוני 1976 נחטף מטוס "איירבאס" בטיסה מספר 139 של חברת התעופה הצרפתית "אייר פראנס", שהמריא מישראל בדרכו לפאריז וחנה חניית ביניים באתונה. המטוס נחטף על-ידי ארבעה מחבלים מאירגונו של ודיא חדאד, מפקד הזרוע המבצעת של "החזית העממית לשחרור פלשתין". החוטפים, שני פלשתינים, גרמני וגרמניה, דרשו את שיחרורם של 53 מחבלים, 39 מהם כלואים בישראל, בתמורה לשיחרור נוסעי המטוס. על סיפונו של המטוס היו 228 נוסעים ו-12 אנשי צוות, מתוכם כמאה יהודים, חלקם ישראלים.

החוטפים הורו לקברניט המטוס להנחית את המטוס בבנגאזי שבלוב, לצורך תידלוק. בשדה-התעופה שוחררה אחת מנוסעות המטוס, פטרישיה היימן, תושבת פתח-תקווה, שהיתה בחודש השישי להריונה, וחשה ברע. לאחר שיחרורה המריא המטוס החטוף דרומה. בבוקר 28 ביוני, בשעה 6:00, אושר למטוס לנחות בנמל-התעופה של אנטבה שבאוגנדה, עיירה קטנה המרוחקת כ-50 ק"מ מעיר הבירה קמפלה.

שש שעות לאחר הנחיתה באנטבה, לאחר התערבותו של שגריר צרפת בקמפלה ובתיווכו של נשיא אוגנדה, אידי אמין דאדא, הסכימו המחבלים לרכז את הנוסעים החטופים בטרמינל האזרחי הישן של נמל-התעופה, שנבנה בעבר על-ידי "סולל-בונה".

הטרמינל האזרחי הישן היה מבנה נטוש בן שלוש קומות, רעוע ומוזנח, ששימש מחסן למטעני תה שנועדו לייצוא לבריטניה. הנוסעים שוכנו באולם הנוסעים שבקומת הקרקע. החוטפים שהו כל אותה עת במקום, כשהם חמושים בנשק אוטומטי, רימונים וחומרי חבלה, ואליהם הצטרפו עד מהרה עוד כעשרה מחבלים, רובם חמושים ומיעוטם שימשו כאנשי קשר.

נשיא אוגנדה, אידי אמין, לא הסתיר את אהדתו למחבלים מרגע נחיתת המטוס. הוא שיתף עימם פעולה ופעל לניצול הפרשה כדי להפגין את תמיכתו בערבים. בגלל אהדת שלטונות אוגנדה לחוטפים, לא הצליחה הפעילות הבינלאומית, שנועדה להביא לסיום הפרשה בדרכי שלום.

ביום השלישי לחטיפה נערכה סלקציה בין הנוסעים, ונוסעיו הלא-יהודים של המטוס שוחררו. כל הנוסעים היהודים הושארו בטרמינל באנטבה, כדי לשמש כקלף מיקוח בידי החוטפים. אחרי הסלקציה הכריזו המחבלים על תביעותיהם וקבעו אולטימטום: שיחרור מחבלים ותשלום דמי כופר עד יום חמישי, 1 ביולי, בשעה 14:00. אם לא ייענו תביעותיהם עד אז, נאמר בהודעה, יוצאו להורג כל בני הערובה.

הידיעה על חטיפת המטוס הגיעה עד מהרה לישראל, והתקבלה בזמן ישיבתה השבועית של הממשלה בירושלים. מיד עם תום הישיבה כינס ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, צוות של חמישה שרים, ביניהם שר הביטחון שמעון פרס ושר החוץ יגאל אלון, שעליהם הוטל לטפל בכל הנוגע לפרשת החטיפה. באותה שעה כבר נכנסה לכוננות סיירת מטכ"ל, והוכרזה כוננות עליונה בשדה-התעופה בן-גוריון, מחשש שהמחבלים ינסו לבצע במקום פיגוע התרסקות.

כבר מלכתחילה היה ברור שלחיל-האוויר יהיה תפקיד מרכזי בחילוץ הנוסעים החטופים. מספר תוכניות חילוץ תוכננו אז במקביל: הצנחת כוח קטן של השייטת, מצוייד בסירות גומי, לאגם ויקטוריה, שישתלט בחשאי על המחבלים; הנחתת לוחמי קומנדו באנטבה מתוך מטוס המוסווה כמטוס אזרחי; הצנחת צנחנים סמוך לשדה לצורך השתלטות עליו, או הנחתת מטוסי הרקולס עמוסי חיילים לצורך כיבוש השדה.

ביום חמישי, 1 ביולי 1976, שעות ספורות לפני פקיעת האולטימטום שהציבו המחבלים, קיבל ראש הממשלה החלטה לשאת ולתת עם המחבלים. הדבר נעשה מפני שטרם נתקבלה בצה"ל תוכנית מגובשת לחילוץ החטופים במבצע צבאי, בעיקר עקב היעדר מודיעין מעודכן. המחבלים הסכימו לדחות את מועד האולטימטום ליום ראשון, 4 ביולי, בשעות הצהריים.

מידע מודיעיני נאסף, לבסוף, מאזרחי צרפת ששוחררו מהמטוס החטוף. אלו סיפקו מידע מעודכן לגבי ריכוזם המדוייק של החטופים, הכניסות והיציאות מהטרמינל, נוהלי השמירה של המחבלים ועמדותיהם. תוכנית הפעולה החלה להתגבש. ארבעה מטוסי הרקולס תוכננו להמריא לאנטבה, כשהם נושאים כלי-רכב, ציוד לחימה רב, לוחמים מסיירת מטכ"ל, כוחות צנחנים וחיילים מחטיבת גולני. משימת הלוחמים היתה להשתלט על הטרמינל הישן, על הטרמינל החדש ועל מגדל הפיקוח, לאבטח את מטוסי ההרקולס ולשחרר את הנוסעים החטופים.

48 שעות מרגע תיכנונו יצא לדרך מבצע "כדור הרעם", שנודע מאוחר יותר כמבצע "אנטבה" או מבצע "יונתן", על-שמו של סא"ל יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, שנהרג במהלך המבצע. מפקד המבצע היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי דאז, תא"ל דן שומרון.

ב-3 ביולי 1976 המריאו מבסיס חיל-האוויר לוד ארבעת מטוסי ההרקולס שתוכננו להשתתף במבצע. שלושה מטוסים נחתו בשדה-התעופה אופיר שבסיני בשעה 14:30 בצהריים, כשהם עמוסים בלוחמים, דלק וציוד. המטוס הרביעי נחת ריק, כשייעודו לאסוף לתא המטען את נוסעי המטוס החטוף. שדה-התעופה באופיר נבחר בשל היותו שדה-התעופה הדרומי בתחומי הארץ, ולפיכך הקרוב ביותר לנקודת היעד של מטוסי ההרקולס.

האישור הסופי לביצוע המבצע התעכב, שכן בשעה שהמטוסים נחתו באופיר, הממשלה היתה עדיין בעיצומה של ישיבה בה אמורים היו השרים להחליט על הביצוע. למרות זאת, המשיכו הצוותים להתכונן למבצע, מטוסי ההרקולס תודלקו בשנית, ועמדו מוכנים להמראה דרומה כשהם עמוסים עד קצה גבול יכולתם.

ארבעת מטוסי ההרקולס המריאו משדה אופיר בשעה 15:30 והחלו לטוס לכיוון אפריקה. מוביל מבנה המטוסים היה סא"ל יהושע (שיקי) שני, מפקד טייסת הרקולס. אל ארבעת המטוסים הצטרפו גם שני מטוסי בואינג-707 של חיל-האוויר. האחד נשא ציוד בית-חולים שדה ורופאים רבים ובשני התמקם חדר הפיקוד המוטס.

בהנחה שהמבצע אכן יאושר, ועל-מנת לעמוד בלוח-הזמנים, המריאו המטוסים לאנטבה עוד בטרם החליטה הממשלה על היציאה למבצע. זמן קצר אחרי ההמראה, התקבלה ההודעה במטוסים ששרי הממשלה אישרו את קיום המבצע.

בסביבות השעה 23:00 הגיעו ארבעת מטוסי ההרקולס לתחום האווירי של שדה-התעופה באנטבה. מטוס ההרקולס המוביל נכנס לנחיתה, ללא אורות ובדממת אלחוט, כשהוא טס אחרי מטוס מטען בריטי שנחת באותו הזמן בשדה-התעופה. ההרקולס נחת על המסלול, ונעצר לאחר כמה מאות מטרים. לוחמי סיירת מטכ"ל ירדו בחשאי מהמטוס ופיזרו מספר פנסים לאורך המסלול, למקרה שהאוגנדים יכבו את אורותיו. לאחר-מכן עלו הלוחמים בחזרה על המטוס, שהמשיך בהסעה לאורך המסלול.

המטוס נעצר בקצה המסלול, והלוחמים וכלי-הרכב החלו לרדת ממנו. שיירת הרכבים כללה מכונית מרצדס שחורה, שנועדה לדמות את מכוניתו של אידי אמין, שנהג לבוא ולבקר במקום, ושני לנדרוברים, דומים לאלה הנוסעים מאחורי מכוניתו של אמין דרך קבע.

נחיתת המטוסים עברה ללא בעיות מיוחדות, למעט כיבוי פתאומי של תאורת המסלול, שאירע בזמן שמטוס מספר שלוש נחת בשדה. תאורות החירום שהניחו לוחמי הסיירת סייעו למטוס ההרקולס לסיים את הנחיתה בשלום.

לאחר שנחתו שלושת המטוסים הראשונים הם פנו לרחבת החנייה, הסמוכה למסלול הנחיתה, וחנו ליד מטוס ההרקולס הפרטי של אידי אמין. במשך זמן שהותם על הרחבה נאסר על הטייסים לכבות את המנועים, כדי למנוע אפשרות שמנוע לא יותנע לפני ההמראה חזרה לארץ. ההרקולס הרביעי, שנועד לאסוף את הנוסעים החטופים, הסיע על המסלול עד לפתח הטרמינל הישן.

כוח סיירת מטכ"ל, בפיקודו של סא"ל יוני נתניהו, נע לכיוון הטרמינל הישן בשלושה כלי-רכב. הכוונה, כאמור, היתה להטעות את השומרים האוגנדים ולגרום להם לחשוב שמדובר בשיירתו של אידי אמין, שבא לבקר את החטופים. כוח הסיירת נתקל במחסום ובו שני חיילים אוגנדים, וכשאלו החלו לחשוד שמשהו לא כשורה התפתח קרב יריות, שבמהלכו חוסלו השומרים.

אולם, רעש היריות העיר את החטופים, והסב את תשומת ליבם של המחבלים לכוח הסיירת. רעש היריות מנע את יתרון ההפתעה שהיה ללוחמי הכוח. לכן, החלו הכוחות לנסוע במהירות רבה לעבר בניין הטרמינל כשהם יורים בדרכם לעבר החיילים האוגנדים שהיו במקום.

הלוחמים חדרו לבניין הטרמינל מארבעה כיוונים. כוח אחד חדר לאולם הנוסעים בקומת הקרקע, בו שוכנו בני הערובה, וחיסל במהירות את ארבעת המחבלים ששהו שם. בחילופי היריות נפצעו מספר בני ערובה שלא נצמדו לרצפה, ואחד מהם נהרג במקום. הכוחות האחרים המשיכו לתוך חדריו האחרים של בניין הטרמינל הישן, כשהם מטהרים אותו ממחבלים. בסך-הכל, נורו ונהרגו כל 12 המחבלים ששהו בבניין.

עם סיום הקרב הקצר, שנמשך בין 20 ל-30 שניות, החלו לוחמי הכוח לפנות את הנוסעים המשוחררים למטוסי ההרקולס. דורה בלוך, נוסעת קשישה, חשה ברע זמן קצר לפני מבצע השחרור, ובאישור חוטפיה התאשפזה בבית-חולים בקמפלה. ימים ספורים לאחר המבצע היא נרצחה על-ידי אנשי צבא אוגנדים.

במקביל לפריצה לבניין בו שהו החטופים, פנתה חוליית לוחמים לשתק את הכוחות האוגנדים ששהו במגדל הפיקוח הישן שבשדה. החולייה פתחה באש, שכללה אש מקלעים, תת-מקלעים ופצצות אר.פי.ג'י., לכיוון חלונות המגדל. במהלך חילופי היריות, שהתנהלו מחוץ לבניין הטרמינל ומגדל הפיקוח, נפגע מפקד הסיירת, סא"ל יוני נתניהו, מאש חיילים אוגנדים. נתניהו נפצע קשה ומאוחר יותר נפטר מפצעיו.

סמוך לטרמינל הישן חנו שמונה מטוסי מיג של חיל-האוויר האוגנדי. לאחר חיסול המחבלים שהיו בטרמינל ובמהלך פינוי הנוסעים אל מטוס ההרקולס, השמידו הלוחמים את מטוסי הקרב בירי מקלעים. בכך מנעו אפשרות שמטוסים אלו יוזנקו מאוחר יותר לאוויר ויפילו את ההרקולסים בדרכם לארץ.

אתר חשוב נוסף, שחיילי הכוח נדרשו להשתלט עליו, היה אולם טרמינל הנוסעים החדש בנמל-התעופה. על חלק זה של המבצע הופקד סגן מפקד המבצע, אל"מ מתן וילנאי. הכוח של וילנאי, שהתחלק למספר חוליות קטנות, פרץ למבנה, השתלט עליו ואיבטח אותו. רק לאחר ההשתלטות על בניין הטרמינל החדש ניתן היה להבטיח את המראתם הבטוחה של המטוסים בדרכם חזרה.

בתחילה נשקלה האפשרות לתדלק את מטוסי ההרקולס בעזרת משאבות הדלק התת-קרקעיות שנמצאו בקרבת הטרמינל, אולם אפשרות זו נדחתה והוחלט שהמטוסים יתדלקו בנמל-התעופה בניירובי, שבקניה. מטוס ההרקולס הרביעי במבנה, שהיה עמוס בנוסעי המטוס החטוף, נחת ראשון בניירובי כדי לתדלק, ואליו הצטרפו שאר המטוסים. הרעיון לתדלק את המטוסים בקניה בדרכם חזרה לישראל עלה עוד בשלב תיכנון המבצע. באותו שלב לא היה ברור אם ממשלת קניה אכן תאשר את נחיתתם של המטוסים בשטחה, אבל ההערכה היתה שלא תהיה לה ברירה אלא להסכים לתדלק את המטוסים.

ציוד התידלוק ובית-חולים שדה מצוייד היטב הוכנו מבעוד מועד בשדה-התעופה של ניירובי, ובשעה 1:12 נחת בשדה ראשון מטוסי ההרקולס, שעליו היו החטופים המשוחררים. שלושה מביניהם, שנפצעו במהלך הקרב הקצר שנערך בבניין הטרמינל, הורדו מהמטוס וקיבלו טיפול רפואי. עד שעה 2:00 נחתו בשדה כל מטוסי ההרקולס, והחלו לתדלק. בשל בעיות בתידלוקו של מטוס מספר שלוש התעכב כל התהליך בחצי שעה, ורק בשעה 3:00 לפנות בוקר, אור ליום ראשון, 4 ביולי, המריאו כל המטוסים בדרכם חזרה לישראל.

לאחר ההמראה מניירובי פנו המטוסים לטיסה הארוכה בת שבע וחצי השעות לישראל. בעת שהמטוסים היו בדרכם ארצה, שודרה הודעה ברדיו הבי.בי.סי. על המבצע, ועל כך שהמטוסים עושים את דרכם לישראל. ארבעת מטוסי ההרקולס נאלצו להנמיך, מחשש שמדינות האזור יזניקו מטוסי יירוט כדי לעצור אותם בדרכם לארץ. כשהתקרבו המטוסים לגבולות הארץ, הוזנקו לעברם ארבעה מטוסי פאנטום שהיו בכוננות בשדה-התעופה אופיר, כדי ללוות אותם בביטחה.

בשעה 9:43 נחת בבסיס חיל-האוויר תל-נוף ההרקולס ובו הנוסעים המשוחררים, אחרי טיסה שנמשכה שבע שעות ו-39 דקות. הנוסעים עברו תידרוך בטחון-שדה באשר למבצע, במהלכו התבקשו שלא למסור פרטים על שלבי המבצע ועל הכוחות שהשתתפו בו. בסיום התדריך המריאו הנוסעים לנתב"ג, שם חיכו להם ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים, חברי כנסת, קצינים בכירים, קרובי משפחה וקהל רב, שבא לחגוג את שיחרור החטופים ואת סיומו המוצלח של המבצע.

מבצע יונתן

מבצע יונתן או מבצע אנטבה הוא מבצע שערך צה"ל באוגנדה ב-4 ביולי 1976, במטרה להציל 105 חטופים יהודים, ישראלים ואנשי צוות המטוס, שנחטפו במהלך טיסתם מישראל לצרפת במטוס אייר פרנס בשנת 1976. למרות התבצרותם של החוטפים במדינה עוינת, המבצע הוכתר בהצלחה וכמעט כל החטופים חולצו בשלום. במהלך המבצע נהרג מפקד סיירת מטכ"ל, שהיה מפקד כוח הפריצה במבצע, יונתן נתניהו, ובעקבות זאת נקרא המבצע על שמו.